שלום נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.2.05.

התובעת, ילידת 16.6.76, נפגעה, לטענתה, בגבה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.2.05. התאונה התרחשה במהלך נסיעה ביחד עם בעלה, נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), אשר נהג ברכב. לטענת התובעת הרכב קפץ עקב כניסתו לבור בכביש (להלן: "האירוע").

אין חולק כי במועד האירוע היה הרכב שבו נסעו בני הזוג מבוטח בביטוח חובה אצל נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת כופרת בקרות האירוע, וגורסת כי התובעת לא נפגעה בגבה בנסיבות המתוארות על ידיה, ולכן דין התביעה להידחות.

האם האירוע הנטען התרחש?

התובעת מתארת את האירוע בסעיף 2 לתצהירה כדלקמן:

"ביום 4.2.05 נסעתי ברכב מ.ר. 2430606 (להלן: "הרכב") בנסיבות פרטיות, בדרך לארוחת ערב שישי אצל הוריי כאשר ברכב נהג בעלי – אור שלום. באותה תקופה התגוררנו בכפר מעש ונסענו מכפר מעש לגני תקווה. נסענו בכפר מעש ובעת שהרכב נסע בסיבוב, הרכב נכנס לתוך בור שהיה פעור בכביש כורכר והרכב קפץ. חשוב לי לציין שאין מדובר בנסיעה ישרה שכן המקום שממנו הגענו – מרח' הדרים, היה גבוה יחסית לקטע הכורכר בו היה הבור. עצם ביצוע הפניה בצירוף הבור ובצירוף הבדלי הגבהים, הוא זה שכנראה גרם לפגיעתי. בשל כך, חשתי פגיעה בגב (להלן: "התאונה"). לרכב לא נגרם נזק".

לתצהירה צרפה התובעת תמונות של מקום התאונה (נספח 1).

בחקירתה הנגדית הוסיפה התובעת לגבי נסיבות האירוע את הדברים הבאים:

"ש.מפנה לסעיף 2 לתצהירך. למה זה חשוב שהרכב נסע בסיבוב?

ת.המהירות שלנו הייתה איטית מאוד. יצאנו מחניה.

ש.מאיפה?

ת.מהבית שבו התגוררנו.

ש.בדיוק יצאתם מהחניה?

ת.יצאנו מהחניה להשתלב בכבישים של כפר מעש. הכבישים של כבש מעש לא תקניים לנהיגה אך זה מה שיש" (עמ' 21 שו' 32 – עמ' 22 שו' 6).

הנתבעת טוענת כי עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, שכן עדות הנתבע, אשר מסר בתצהירו גרסה דומה לגרסת התובעת, אינה עדות עצמאית, אלא מדובר בעדות "מפה אחד" בהיות העד בעלה של התובעת ובעל עניין בתוצאות ההליך. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי עדות התובעת ועדות הנתבע הן "עדות אחת, שיצאה משתי פיות" (ראה: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (12.6.00) בפסקה 10 לפסק דינה של השופטת דורנר, המצטטת את דברי השופט ח' כהן בע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48, בעמ' 56-55). ואולם בית המשפט רשאי לסמוך על עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, ובמקרה זה עליו לפרט בפסק הדין מה הניע אותו להסתפק בעדות זו (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971).

במקרה זה התרשמתי כי אף שהתובעת מעצימה עד מאוד את תוצאותיו של האירוע, אין מדובר באירוע שבדתה מליבה, וכי בני הזוג אכן נסעו במקום שבו היה שקע, שאותו כינתה התובעת "בור". גרסת התובעת כי ארעה "קפיצה" במהלך הנסיעה הועלתה כבר בעת קבלתה בבית חולים "שיבא" בתל השומר ביום 4.3.05, דהיינו חודש לאחר האירוע:

"כאבי גב שהופיעו לאחר חבלה בעת נסיעה (קפיצה)" (ראה: עמ' 106 למוצגי התובעת).

ואילו אישור המשטרה הינו מיום 5.5.05, דבר התומך בגרסת התובעת כי רק כאשר השתחררה מאשפוז בבית החולים (ביום 9.3.05) הבינה שהאירוע הינו תאונת דרכים. מכאן שבעת קבלתה ביום 4.3.05, אז מסרה אודות אירוע ה"קפיצה", לא ידעה התובעת כי האירוע הינו תאונת דרכים, ואין לומר שדבריה נועדו לבסס גרסה שתאפשר לה קבלת פיצוי כספי.